פרק ה': הטעיה בין מוצרים

ב- ת"א (מרכז) 41704-12-09 {מיכל פירסט נ' רואם ייבוא ושיווק בע"מ ואח', תק-מח 2011(3), 7841 (2011)} עמדו שתי עילות מרכזיות ביסוד התובענה: רישומו של המדגם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים, המעניק לכאורה הגנה כלפי כל מוצר הדומה לו עד כדי הטעיה, והעוולה של גניבת העין, הרואה כמעוול כל מי אשר מפיץ, מוכר או משווק, מוצר הדומה עד כדי הטעיה למוצר התובע, לחשוב כי מדובר במוצר התובע או בזיקה אליו ואשר לגביו הוכח קיומו של מוניטין.

חידושו של מדגם מוגדר על-ידי בעליו. באמצעות הבקשה לרישום, מגדיר הבעלים את היקף הזכות שהוא תובע לעצמו. הגנת המדגם חלה על הקומבינציה של כל האלמנטים שבו {ד"ר א' זליגסון דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר ופטנטים ומדגמים, הוצאת האוניברסיטה העבירת (1963), 197}.

כאשר קיים דמיון בחזותם הכוללת של המוצרים, שאינו מגיע לכלל זהות, נוהגים בתי-המשפט להמשיך ולבחון אם הצרכן הרלבנטי עשוי לטעות בין המוצר המוגן לבין המוצר האחר ובמקרים בהם סבור בית-המשפט, כי אמנם עלול הצרכן לטעות בין שני המוצרים, אף אם יש ביניהם שוני מסויים, יראה בכך בית-המשפט אינדיקציה לכך שמדובר בהפרה וההיפך.

לצורך בחינת החשש להטעיה בין מוצרים, רשאי בית-המשפט להשוות בין המוצר המוגן במדגם לבין המוצר האחר, כשהם מונחים בנפרד זה מזה. אין לערוך השוואה מדוקדקת בין המוצרים כשהם מונחים זה לצד זה, שהרי, הצרכן המצוי אינו בוחן, דרך-כלל, את שני המוצרים זה לצד זה ואילו צרכן המכיר היטב את שני המוצרים ממילא אינו צפוי להחליפם זה בזה. הקביעה נסמכת על ההנחה לפיה זכרונו של הצרכן אינו מושלם ועל-כן אין הכרח בזהות של ממש בין המוצר המפר והמדגם הרשום.

הגנת המדגם הרשום ניתנת לעיצוב המוצר, להבדיל מטיבו והשימוש לשמו נוצר. הגנת המדגם קורלטיבית לייחודו של עיצוב המוצר. ככל שעיצוב המוצר הרשום מחדש ומייחד אותו ממוצרים אחרים בני סוגו - כך ההגנה עליו תהא רחבה יותר. אולם, אם השפעת העיצוב ה"מחדש" קטנה ומצויה בשולי המוצר, כך ההגנה עליו תצטמצם, מטבע הדברים.

במקרה דנן לא נמצא דופי או פסול בחוקיות רישום המדגם, לפי סעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים. לפיכך, בהינתן הקביעה בדבר חוקיות המדגם, נותרה להכרעה הסוגיה, אם כרית הציפה מושא הדיון, מהווה חיקוי בולט של הבטיה המקורית, המגיע לכדי הפרתו של המדגם? ודוק; עסקינן אך ורק בעיצוב המוצר - באם עיצובה של הכרית דומה במידה העשויה להטעות לחשוב, כי הינה הבטיה המקורית, או מוצר בזיקה לתובעת שיצרה אותה. שאלת מהותו, אופיו וטיבו של המוצר אינה רלבנטית.

מדובר במוצר המשמש אמבט לתינוקות. אין חידוש בקביעה, שדרכן של אמבטיות להיות מעוצבות, דרך-כלל, בצורה אליפטית. כך מימים ימימה. ההיגיון העומד בבסיס העיצוב האליפטי, הוא מבנה גוף אדם, ארוך, צר בקודקודו וברגליו ומתרחב באזור האגן. מכאן, שאין חידוש בעיצוב אליפסי. האליפסה מוכרת כצורה הנדסית, אוניברסאלית, הידועה מקדמת דנא.

ככל שהחידוש בעיצוב תחום ומצומצם, כך אף ההגנה על המדגם תצומצם ותוגבל בהתאם. ומן הכלל אל הפרט; למעשה הגנת המדגם ניתנה לקווי המתאר החיצוניים של הבטיה המקורית. הא ותו לא. קווי האליפסה המדוייקים של הכרית שונים בתכלית מאלו הבלתי-מוגדרים של הבטיה המקורית. כל בר-בי-רב יבחין בהבדל הברור שבין קווי המתאר של שני המוצרים.  

בהינתן מהות המוצר העומד לדיון, אין לשלול האפשרות, כי הצרכן הסביר ישים לנגד עיניו את איכותו וטיבו של המוצר ולא בהכרח את עיצובו החיצוני, הגם שאין להמעיט בחשיבותו. עיצוב המוצר אינו המבחן המובהק בהחלטת הצרכן הסביר בבואו לרכוש אמבט לתינוק. בנסיבות אלו, אף אם הצרכן הפוטנציאלי מעדיף לכאורה את הכרית על פני הבטיה המקורית - עובדה אשר לא הוכחה - הרי שלא בהכרח עשה כן בשל הטעיה או טעות, שמקורה בדמיון העיצובי שבין המוצרים.

בית-המשפט סבר כי השוני בעיצוב שני המוצרים בולט לעין ואין מקום להטעיה או טעות, דווקא על שום ההבדל הברור, בין העיצוב האליפטי המובהק של הכרית, לבין העיצוב הבלתי-מוגדר של הבטיה המקורית.

הרוכש הפוטנציאלי אשר בהזדמנות אחת ייתקל בבטיה המקורית ובהזדמנות אחרת בכרית - יבחין בנקל בהבדל העיצובי שביניהן. אין חשש שמא יסבור בטעות, כי המדובר באותו מוצר או באותו מעצב. יחד-עם-זאת, ברי כי החלטתו, באיזה משני המוצרים לבחור תיגזר, לא רק מהשוני הצורני שביניהם, אלא ובעיקר מכלל ההבדלים שבין המוצרים, טיבם, איכותם, נעם המגע עמם, הבטיחות שהם מקנים וכמובן, פערי המחירים הגדולים ביניהם. כל אלו יילקחו בחשבון בהחלטת הרוכש הפוטנציאלי אילו מהמוצרים לרכוש.

מכאן, כי לא הוכחה הפרת המדגם. בהיעדר דמיון בולט עד כדי הטעיה בין שני המוצרים. אף לא הוכחו העוולות של גניבת העין, עשיית עושר ולא במשפט, התערבות לא הוגנת, לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות ופגיעה בזכות הקניין, הנגזרות מהדמיון הנטען בין המוצרים. ממילא, לא הוכח נזק שנגרם לתובעת עקב שיווק כרית הציפה.

לאור האמור לעיל, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת  המוניטין הנטען על ידה, כמו גם, לא הוכיחה הפגיעה בו, לכאורה. לא די בהצהרתה בתצהירה, אף אם לא נחקרה על-כך, כדי לעבור את מסוכת נטל השכנוע והראיה, להוכחת קיומו של מוניטין, כמו גם הפגיעה בו. על התובעת היה להציג ספרי הנהלת חשבונות, להוכחת טענותיה. משבחרה שלא להציגם וטעמיה עימה, לא עמדה בנטל המוטל עליה.